ע"א 6434/00

תקציר

ערכאת הערעור אישרה את החלטת בית משפט קמא לדחות את תביעתה של המערערת, ואישרה כי היא אינה זכאית למזונות מעיזבון המנוח. המערערת טענה כי היא ידועה בציבור של המנוחה, והציגה עדים רבים התומכים בטענתה בדבר קיום משק בית וחיי משפחה משותפים. עם זאת, בית המשפט לא מצא ראיות מספיקות לקיומו של משק בית משותף, הדרושות לביסוס שותפות של ידועים בציבור לפי סעיף 57(ג) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965. הגם שהיו ראיות לקשר הדוק, תמיכה כספית ופעילות משותפת בין המערער למנוח, קבע בית המשפט כי אין בהם די כדי לעמוד באמות המידה החוקיות. בית המשפט הדגיש כי הן חיי הזוגיות והן ניהול משק הבית המשותף נדרשים כדי להיות זכאים למזונות מן העיזבון, והמערערת לא הוכיחה מגורים משותפים או ניהול משק בית. הראיות כללו עדויות ומסמכים לפיהם המנוחה התגוררה בגפה, והמערערת קיימה קשרים הדוקים עם בית המגורים של בעלה לשעבר. ממצאי המהימנות והראיות של בית משפט קמא החלישו עוד יותר את עניינו של המערער. משכך, נדחה הערעור, והמערערת חויבה בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪, בהסכמת הנשיא א' ברק והשופט מ' חשין. פסק הדין ניתן סופית על ידי השופט ריבלין ב-14 במרץ 2002.