ת"א 1964/01

תקציר

המחלוקת היא על טיב הזכויות שמכר הנתבע לתובע בגין דירה. לטענת התובע, הנתבע מכר לו את זכות הבעלות, ואילו הנתבע טוען כי מכר לתובע רק את זכות השימוש והחזקה הבלעדית. התובע עותר לבית המשפט לחייב את הנתבע לחתום על המסמכים הדרושים להעברת זכות הבעלות בדירה על שם התובע, לאחר מלוא התמורה ששולמה, ולקבל ייפוי כוח בלתי חוזר מהבעלים הקודמים. הדירה המדוברת נבנתה ללא היתר ולא נרשמה בטאבו, והעירייה סירבה להנפיק לתובע היתר בנייה, מה שהוביל למחלוקת בין הצדדים. בית המשפט שמע עדויות וסקר את הנסיבות שהובילו לחתימת ההסכם. השופט הגיע למסקנה כי הנתבע לא יכול היה להקנות לתובע זכויות בעלות בדירה משום שהדירה לא נרשמה כיחידה נפרדת בטאבו, ולנתבע ולבעלים הקודמים הייתה רק בעלות משותפת על הקרקע עליה נבנתה הדירה. זאת ועוד, בהסכם בין התובע לנתבע צוין במפורש כי הזכויות שהועברו הינן חוזיות, והתובע היה מודע לכך שאינו רוכש זכויות בעלות. לפיכך, בקשת התובעת לחייב את הנתבעת להעביר את הבעלות נדחתה. עוד קבעה השופטת כי הזכות שרכשה התובעת היא זכות שימוש והחזקה קבועה, שיש לפרש אותה כזכות חוזית שתקפה רק כנגד הנתבע. השופטת החליטה שלא לפסוק הוצאות לנתבע למרות שדחתה את התביעה, בשל התנהלותו הבלתי ראויה בתיק.