ע"א 5689/94

תקציר

המערערת והמשיבה הן יצרניות של כלי עבודה ידניים לגימור מתכת תעשייתית. המערערת תבעה את המשיב בגין ייצור ידיות כלים דומות, בטענה לגניבת עין לפי סעיף 59 לפקודת הנזיקין. בית המשפט המחוזי דחה את טענת המערער, והוביל לערעור זה. בית המשפט העליון קבע כי בתביעת גניבת עין, על התובע להוכיח הן את מוניטין המוצר והן את הסבירות להטעיית הציבור בשל קווי דמיון. על אף שבית המשפט המחוזי מצא מוניטין להתנהלותה של המערערת, הוא קבע כי הלקוחות המקצועיים שהותקפו לא יולכו שולל אחר קווי הדמיון. בית המשפט העליון שב והדגיש כי חיקוי, כאשר אינו למטרות פונקציונאליות, עשוי לתמוך בטענה של מוניטין מבוסס, אך אין בו די לבדו כדי להוכיח הטעיה. בית המשפט הכיר בכך שכוונה להונות לא הייתה נחוצה כדי לבסס את החשש להטעיה, אך חיקוי מכוון הכביד על החובה להוכיח שאין הטעיה. עם זאת, בשל אופיים המיומן של הלקוחות והשיווק באמצעות קטלוגים מפורטים, מצא בית המשפט סיכון מועט להטעיית הציבור. זאת ועוד, בהיעדר ראיות ישירות להטעיית לקוחות ובהקשר של מכירות קטלוגיות בעיקרן, אישר בית המשפט את החלטת בית המשפט המחוזי ודחה את הערעור. כן בחנה, אך לא הכריעה, את תחולתה של עשיית עושר ולא במשפט כטענה חלופית, שכן המערערת לא יכלה להראות כל רווח מצד המשיב מהחיקוי. לפיכך נדחה הערעור, תוך מתן צו למערערת לכיסוי הוצאות.