ת"צ 56014-09-17

תקציר

השופט קבע כי המבקש לא עמד בתנאים הנדרשים לאישור תובענה ייצוגית לפי סעיפים 4 ו-8 לחוק תובענות ייצוגיות. המבקש לא הוכיח קיומה של עילת תביעה כנגד המשיב בעילה של הטעיה, הפרת חוזה, חוק הגנת הצרכן או חוק מס הכנסה. השופטת קבעה כי המבקש לא הוכיח די הצורך הטעיה מצד החברה, וכי המידע אודות מדיניות החברה היה נגיש וצוין בבירור בתנאי השימוש ובמסמכים נוספים. לפיכך, לא היה צורך לדון בשאלת הוכחת הנזק והסיבתיות. עוד קבעה השופטת כי מדובר בעסקה מתמשכת וכי החברה עמדה בכל חובות הגילוי הנדרשות. זאת ועוד, נדחתה תביעת המבקש לעשיית עושר ולא במשפט, שכן הלקוחות קיבלו את השירותים ששילמו עבורם. השופט הטיל ספק בתום ליבו של המבקש, וציין כי הוא הוסיף והסיר את אותו רכב מהמנוי מספר פעמים ופנה שוב ושוב לנציגי החברה, אולי על מנת להביא ראיות לתביעה. המבקש גם לא הוכיח את הנזק הנטען ולא סיפק חישוב ברור של הסכומים שגבה המשיב. לבסוף נדחתה הבקשה לאישור התובענה הייצוגית, אך המשיבה הונחה להוסיף הבהרה להודעותיה כדי למנוע אי בהירות. המבקש לא חויב לשלם את הוצאות המשיב, בהתחשב בגמלת הקטין לחברי הקבוצה, וההבהרה הנדרשת מהמשיב.