סע"ש 26438-07-20

תקציר

התיק בבית המשפט נועד לקבוע את מערכת היחסים בין תובעת קוסמטיקאית לבין נתבעת במכון קוסמטיקה והאם התקיימו ביניהם יחסי עובד-מעביד. התובעת טענה כי היא עובדת, והציגה טיוטת הסכם כראיה, בצירוף מסרים המעידים על שליטת הנתבעת בעבודתה. עם זאת, הנתבעת טענה כי התובעת היא עצמאית, מדווחת על עצמה ככזו לרשויות ומשלמת מיסים בהתאם. היה לה גם עסק עצמאי משלה, היא עבדה באופן עצמאי מחוץ למוסד וסירבה לחתום על חוזה העסקה עם הנתבעת. בית המשפט בחן את מערכת היחסים באמצעות מבחני פסיקה שונים, לרבות המבחן המעורב (שילוב חיובי ושלילי), מבחני עזר ומבחן תום הלב. נמצא כי התנהגותה של התובעת סותרת את טענתה להיותה שכירה, שכן היא פעלה באופן עצמאי, דיווחה על עצמה כעצמאית ופרסמה את עסקיה הפרטיים. בנוסף, התכתבויות הוואטסאפ שלה עם הנתבעת הראו חוסר תום לב, שכן היא הדגישה לא פעם את רצונה לשמור על עצמאותה ועבדה על פי לוח הזמנים שלה. התובעת נהנתה גם משימוש בציוד ובחצרים של הנתבעת מבלי לשלם דמי שכירות, דבר שהצביע על הסכם כלכלה משותפת ולא על יחסי עבודה. בסופו של דבר, הגיע בית הדין למסקנה כי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד, שכן מאזן מבחני הפסיקה, לצד שיקולי עזר ותום לב, שקלו לטובת עמדת הנתבעת. תביעתה של התובעת נדחתה, והיא נדרשה לכסות את הוצאות הנתבע, עם אפשרות לערער על פסק הדין בתוך 30 יום.