ערר 1030-09-23

תקציר

ועדת הערר המחוזית בתל אביב קיבלה ערר על החלטת ועדת התכנון המקומית לדחות בקשה להיתר לחיזוק מבנה מפני רעידות אדמה לפי תמ"א 38. הוועדה המקומית טענה כי הבקשה אינה תואמת את תוכנית המתאר השכונתית, ונותנת עדיפות להתחדשות עירונית באמצעות מתחמי תכנון. עם זאת, ועדת הערר מצאה כי החלטת הוועדה המקומית לא איזנה במידה מספקת בין השיקולים התכנוניים, וכי ההעדפה לתכנון מורכב בנסיבות העניין אינה מבוססת. הם ציינו כי תכנון מורכב עדיף, אך יש ליישמו רק כאשר מדובר ברעיון מגובש ומעשי. מאחר שלתכנית המתאר אין מעמד סטטוטורי והיא הוראה מנהלית בלבד, קיבלה ועדת הערר את הערר ושקלה את הבקשה לגופה. באשר למספר הקומות, ועדת הערר אישרה את החלטת הוועדה המקומית ולא מצאה הצדקה תכנונית לקומה נוספת, אשר תחרוג מהוראות תכנית המתאר. בנושא החניה קיבלה ועדת הערר את טענת המערער כי קיימת הצדקה תכנונית לאישור פתרון חניון רובוטי, שנדחה על ידי הוועדה המקומית בשל מדיניותה נגד פתרונות חניה בלתי קונבנציונליים. הוועדה הדגישה כי מדיניות התכנון צריכה להיות גמישה ולהיבחן לאור הנסיבות. הם מצאו כי פתרון החניה הרובוטי המוצע היה סביר, עם עמדת המתנה בתוך המגרש וכניסה ויציאה קונבנציונליות. ועדת הערר פסקה אף היא לטובת תכנון מסתור הכביסה על ידי המערער, ולא מצאה הצדקה להתערבות מוסד התכנון, וראתה בפתרון שיפור. כמו כן, הוועדה לא התערבה בהערות הפיתוח של הוועדה המקומית בנושא מילוי עומק הקרקע, ולא מצאה טעם לאשר את הסעד המבוקש. לבסוף, הורתה ועדת הערר למערער לתקן את הבקשה להיתר באמצעות הקטנת קומה טיפוסית והורתה כי הבקשה המתוקנת תיבחן על ידי הגורמים המקצועיים של הוועדה המקומית. ההחלטה הדגישה את חשיבותו של איזון נכון בין השיקולים התכנוניים לבין נסיבותיו הפרטניות של המקרה.