בר"ע 3034/98

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין בבקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים בדבר פסילת חוות דעת מומחה פסיכיאטרי שמונה מטעם המבקש בתיק תאונת דרכים. הערעור, הנדון ככזה לפי הוראות תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מתקבל. חוות דעתו של המומחה הפסיכיאטרי, ד"ר יצחק, אושרה ותישאר על כנה, שכן בית המשפט לא מצא הצדקה לפסילתה. זאת, לאחר שהמשיבים ביקשו לפסול את חוות דעתו של ד"ר יצחק משני טעמים: מעורבותו של בעלה של המבקשת בתהליך הבדיקה והסתמכותו של המומחה על מסמך של רופא מטפל אחר, שנטען כי יש בו חוות דעת אסורה. בית המשפט בחן ביסודיות את נימוקי הפסילה והגיע למסקנה כי אין מניעה לחוקיות חוות הדעת. גישתו של ד"ר יצחק לבקש מידע מבעלה של המבקשת, אף שלא הייתה אידיאלית, נמצאה כפרקטיקה נפוצה ורצויה בתחום הפסיכיאטרי, והוא נקט משנה זהירות כדי להימנע מכל השפעה בלתי הוגנת. יתר על כן, בית המשפט קבע כי המסמך של הרופא המטפל, שהכיל אבחנה, אינו מהווה חוות דעת אסורה, וגם אם כן, אין בכך כדי להצדיק פסילת חוות דעת המומחה של בית המשפט במקרה זה. בית המשפט הדגיש את הצורך בטעם רציני לפסול חוות דעת מומחה ואת חזקת תום הלב המוקנית למומחים רפואיים. המשיבים חויבו לשלם למבקש הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ וחיובים סטטוטוריים נוספים.