בש"א 768/07

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בבקשה להארכת המועד האחרון להגשת ערעור על פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים. המבקש, תושב יהודה ושומרון, תבע במקור את המשיב, מעסיקו לשעבר, לפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת והטבות תעסוקה אחרות. בית הדין האזורי החיל את הדין הירדני, כפי שהוסכם על שני הצדדים, ודחה את טענות המבקש. המבקש, שנודע לו על פסק הדין נגדם רק מכתבה בעיתון, ביקש ארכת זמן לערער על ההחלטה, באיחור של יום. בית הדין לעבודה נעתר לבקשה, למרות התנגדות המשיב, בשל מספר גורמים. ראשית, לא היה אישור לכך שפסק הדין הוגש לבא כוח המבקש, דבר היוצר עמימות סביב מועד היוודע לבא כוח המבקש. שנית, פסק דין חדש הרלוונטי למקרה ניתן על ידי בית המשפט העליון, אשר שינה את הדין החל מירדני לישראל. סמיכות הזמן בין פסק דין חדש זה לבין בקשת ההארכה של המבקש, כמו גם מהירותה הסבירה של האחרונה, נחשבו לסיבות קבילות לעיכוב. לבסוף, קוצר השיהוי, יחד עם האינטרס הלגיטימי של המבקש כי ערעורו יישמע, גברו על האינטרס של המשיב להביא את התיק לסיומו. משכך, התקבלה הבקשה להארכת המועד להגשת הערעור, ולמבקש ניתנו 30 יום להגיש את הערעור באגרה המתאימה.