ת"א 54703-02-20

תקציר

התובעת תבעה את הנתבעת, עורך דינה, בגין רשלנות מקצועית בעסקת נדל"ן, ותבעה פיצויים בסך 511,670 ₪. התובעת הייתה בעלת נכס בשטח של 16 מ"ר בעיר העתיקה בבאר שבע, אותו לא התכוונה למכור. עם זאת, היא קיבלה הצעה משתלמת ושכרה את שירותיו של הנתבע שייצג אותה. בנה של התובעת, אלדד, ניהל משא ומתן בשמה, במטרה לקבל 2 מיליון שקל לאחר מסים ושכר טרחת עורך דין. אלדד טען כי הנתבע הבטיח לו שמס שבח יעמוד על כ-165 אלף שקל, בהתאם לסיווגו של הנכס כדירת מגורים. בהסתמך על שומה זו, הסכימה התובעת למכור את הנכס תמורת 2.2 מיליון ₪. עם זאת, רשויות המס סיווגו אותו כנכס עסקי, וכתוצאה מכך מס רווחי הון גבוה יותר בסך 541,670 שקל. התובע דרש את ההפרש, החזר הוצאות משפט ופיצוי בגין עוגמת נפש. הנתבע הכחיש רשלנות וטען כי התובע היה משלים את העסקה ללא קשר להשלכות המס. בנוסף, החלטותיו הקודמות של הנכס ומומחיותה של אלדד בתחום הנדל"ן הפכו את תוצאת המס לבלתי צפויה. בית המשפט בחן מספר מחלוקות עובדתיות, וקבע כי מחיר המכירה היה גבוה משמעותית משווי השוק וכי אלדד ביקשה מחיר "נטו" של 2 מיליון שקל. בית המשפט קיבל גם את טענתו של אלדד כי תיאר בפני הנתבע את מצב הנכס, שהתרשל בכך שלא ערך בדיקה יסודית והזהיר מפני השלכות המס האפשריות. למרות רשלנותו של הנתבע, בית המשפט לא מצא קשר סיבתי בין התנהגותו לבין הנזק הנטען של התובע. לא הוכח כי הרוכש היה מגדיל את הצעתו להיענות לדרישות התובע אילו ידע על העלאת המס הפוטנציאלית. יתר על כן, לא היה סביר להניח כי התובע היה מבטל את העסקה, בהתחשב בשולי הרווח המשמעותיים. בית המשפט פסק לתובע פיצוי בסך 30,000 ₪ בגין עוגמת נפש ושכר טרחה והוצאות בסך 6,000 ₪, חלק קטן מהסכום הנתבע, בשל אשמתו התורמת של אלדד והמחדל הרשלני הגבולי של הנתבע. פסק הדין, שניתן לערער עליו בתוך 60 יום, ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ביום 21.3.2022.