ת"צ 6859-01-15

תקציר

המקרה דן בקריטריונים להתרת הגשת תביעה ייצוגית בישראל, והאם תביעה כזו יכולה לסתור פסיקה קודמת ומחייבת של בית המשפט העליון. השופט מציין כי בנסיבות רגילות אין מקום לדחות תביעה ייצוגית על הסף, אולם במקרה זה הבסיס המשפטי לתביעה עומד בסתירה להחלטה מחייבת של בית המשפט העליון, המציבה שני מכשולים. ראשית, היא תוהה אם יש לתביעה סיכויי הצלחה, ושנית, היא מטילה ספק אם זהו המנגנון המתאים לערער על תקדים משפטי מחייב. לאחר ניתוח תרחישים שונים ופוטנציאל ההצלחה, השופט קובע כי יש לדחות את התביעה הייצוגית על הסף. הדבר מוצדק מן הטעם שעל הערכאה הנמוכה יותר לכבד את פסיקתו הקודמת של בית המשפט העליון, ולא ניתן לצפות באופן סביר שתצליח לערער עליה. יתר על כן, דחייה כזו תזרז את הליך הערעור האפשרי לבית המשפט העליון כדי שישקול מחדש את פסיקתו הקודמת, שהיא בסופו של דבר המנגנון היחיד לשינוי התקדים המשפטי. עוד מציינת השופטת כי בית המשפט העליון עצמו הוא הגוף המתאים להחליט אם ברצונו לשקול מחדש את פסיקתו הקודמת, וכי אל לערכאות נמוכות יותר לנסות לתת תוקף או לערער על תקדימים מחייבים. יודגש כי לבית המשפט העליון סמכות לשנות פסיקות מחייבות, אך שיקול הדעת לעשות כן נתון לבית המשפט העליון בלבד. לפיכך, הגם שהתביעה הייצוגית נדחית, אין בכך כדי לשלול את האפשרות שבית המשפט העליון ישקול מחדש את פסק דינו הקודם בערעור.