רע"ב 1808/06

תקציר

בית המשפט דחה ערעור על החלטת ועדת השחרורים שלא להעניק שחרור מוקדם על תנאי לאסיר המרצה עונש מאסר של ארבע שנים בגין עבירות רכוש ברכב והחזקת סמים לשימוש עצמי. זהו עונשו השמיני של האסיר, וועדת השחרורים נימקה את החלטתה על סמך עברו הפלילי העשיר של האסיר, מחדלי שחרור על תנאי בעבר והתנהגות מפוקפקת בכלא, תוך הסתמכות על מידע מודיעיני חסוי. הוועדה גם הביעה ספקות לגבי אמיתות מסמכיו הרפואיים של האסיר והפנתה אותו לערוצים המתאימים כדי לטפל בבעיותיו הבריאותיות. בית המשפט המחוזי אישר בעבר את החלטת ועדת השחרורים ומצא אותה סבירה, מאוזנת ומוצדקת כראוי. פנייתו של האסיר לבית המשפט העליון לא זיהתה סוגיות משפטיות בעלות חשיבות או התנהלות בלתי סבירה של ועדת השחרורים, מה שהוביל לדחיית בקשת רשות הערעור. פסק הדין מדגיש כי תפקידו של בית המשפט אינו להחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתה של ועדת השחרורים וכי התערבות בהחלטותיהם שמורה למקרים קיצוניים של חוסר סבירות. פסק הדין מפנה את תשומת לב רשויות הכלא לצרכיו הרפואיים של האסיר ומציין את האפשרות שהאסיר יעתור לוועדת השחרורים לשחרור מוקדם מטעמים רפואיים.