ע"א 4310/98

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לערעור ולערעור שכנגד על פסק דינה של ועדת ערר לפי חוק הנכות. הוועדה קבעה בעבר כי הסוכרת תלוית האינסולין של ליאור, שבה לקה במהלך שירותו הצבאי, הוחמרה בעקבות השירות האמור, וייחסה לה החמרה של 85%. קצין הפיצויים ערער על פסק הדין וטען לקשר הסיבתי בין שירותו הצבאי של ליאור לבין מחלתו. בתוך כך, בערעור הנגדי של ליאור נמתחה ביקורת על קביעת הוועדה כי מחלתו לא נגרמה כתוצאה משירותו. בית המשפט הכיר בנטייה הגנטית מאחורי המחלה, אך שקל גם את השפעת הלחץ הנפשי על התפרצותה. חוות הדעת הרפואיות של המומחים היו חלוקות בנושא, כאשר חלקן תמכו בתביעתו של ליאור ואחרות צידדו בקצין הפיצויים. עם זאת, בית המשפט העדיף את חוות הדעת שהכירו בתפקיד של לחץ חריף בהתפתחות סוכרת. בסופו של דבר, בית המשפט פסק לטובתו של ליאור, קיבל את הערעור שכנגד ואישר את הקשר הסיבתי בין שירותו הצבאי לבין התפרצות מחלת הסוכרת. פסק הדין גם הורה לקצין הפיצויים לכסות את הוצאות המשפט של ליאור. השופטים קליינברגר, גילור וברלינר הסכימו עם ההחלטה. פסק דין זה הבטיח את זכותו של ליאור לפיצוי בגין נכותו.