דב"ע נא/140 - 0

תקציר

התיק סובב סביב ערעור על תגמולי ביטוח אובדן כושר עבודה וזכאות לתושבות. המערער, הסובל ממחלת נפש, שוהה במוסד לחולי נפש בבית לחם תוך שהייה קצרה אצל האפוטרופוס שלו בירושלים. המוסד לביטוח לאומי (המשיב) אישר במקור קצבת נכות כללית למערער, אך מאוחר יותר גילה את אשפוזו בבית לחם ולאחר מכן הפסיק את התשלומים. הערעור מערער על החלטה זו ומבקש לחייב את המשיב לחדש את תשלומי הנכות ולהימנע מניכוי סכומים מקצבת הילדים של האפוטרופוס. עם זאת, ערכאת הערעור פסקה נגד המערער. נקבע כי מרכז חייו של המערער הוא בבית לחם, ולכן הוא אינו זכאי לקצבת נכות ישראלית, שכן במועד הרלוונטי לקביעת התושבות, תשל"ח-1978, נקבע כי הוא מתגורר מחוץ לישראל. כמו כן, אישר בית המשפט את החלטת המשיבה לנכות תשלומים מקצבת הילדים של האפוטרופוס, תוך שהוא מציין את פרטיה המטעים בעת הגשת הבקשה לקצבת הנכות ואת השימוש הפסול שלה בכספים מטעמים אישיים. פסק הדין הדגיש גם את חובתם של מקבלי הקצבה להשתמש בכספים לרווחת הנכה. מאחר שהאפוטרופוסית לא עשתה כן ופעלה בחוסר תום לב, ניכוי התשלומים מקצבת הילדים שלה היה מוצדק. פסק דין זה מחזק את החשיבות של מידע מדויק ושימוש נכון בקרן בתביעות קצבה.