רע"א 3368/22

תקציר

פסק הדין דוחה את בקשת המבקשים לסעד זמני, אשר ביקש למנוע מהמשיבה לפגוע לכאורה בזכות השעבוד. בית המשפט המחוזי דחה בעבר בקשה זו ונעתר לבקשת המשיב לסעד זמני, אשר מנע מהמבקשים לממש את זכויותיהם הנטענות בשעבוד. ערכאת הערעור לא מצאה הצדקה להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי, שכן לא התקיימו נסיבות חריגות. בית המשפט שקל את השיקולים המשפטיים העיקריים למתן סעד זמני, לרבות סיכויי העילה, מאזן הנוחות והיושר והצדק. היא הסכימה עם מסקנותיו של בית המשפט המחוזי כי סיכויי ההצלחה של המבקשים נמוכים, בין היתר בשל היעדר חזקה מוכחת באתר הפרויקט או בנכסיו. יתר על כן, לא נמנעה כניסתם של המבקשים בכוח לאתר, ומעשיהם, כגון פריצת שער הכניסה, העידו על חוסר תום לב. המבקשים לא הצליחו להוכיח כי השיהוי הנטען בהליכים הוכח. יתר על כן, הסתמכותם על מנגנונים משפטיים שאינם ישימים למצבם החלישה את טענתם. בית המשפט הדגיש את יסודותיה המרכזיים של זכות השעבוד לפי חוק החוזים המתקשרים, אשר המבקשים לא הצליחו לבסס. טענותיהם הבלתי עקביות של המבקשים בדבר פינוי הציוד והרכוש ערערו אף הן את תביעתם. בית המשפט אישר כי סעד זמני צריך לשמור על המצב הקיים והגיע למסקנה כי היענות לבקשת המבקשים לא תשיג זאת אלא תשבש אותה. משכך, הבקשה נדחתה, והמבקשים חויבו לשלם למשיבים ולנאמן הוצאות בסך 15,000 ₪ כל אחד.