ע"פ 602/06

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב אירוע שוד בנק שהתרחש ב-20 באפריל 2005 בסניף בנק דיסקונט בשדרות רוטשילד בתל אביב. המתלוננת, טלי בקר, אוימה באיומי אקדח ונאלצה למסור לשודד 4,470 שקל. זהותו של החשוד לא הייתה ידועה באותה עת, אך המדינה, בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב, טענה כי המערער אחראי לביצוע העבירה. השופטת א' קפלן-הגלר הרשיעה את המערער לאחר שמיעת הראיות שהוצגו וגזרה עליו חמש שנות מאסר, כאשר שלוש וחצי שנים הן תקופת המאסר בפועל. הערעור מערער על פסק הדין אך ורק מן הטעם האם המערער הוא אכן מי שביצע את השוד. הראיה המרכזית היא צילומי האבטחה של הבנק, שלכדו את פניו של השודד. בית משפט קמא, לאחר שבחן את הצילומים והשווה אותם להופעתו של המערער פנים אל פנים, הגיע למסקנה כי הם חד הם. ההגנה טענה כי היו עוד שני אנשים שנראו דומים למערער ויכלו לבצע את השוד, תוך הדגשת רמת הדמיון הגבוהה בין בני העדה התימנית, אליה משתייך המערער. בנוסף, ההגנה הצביעה על אי התאמות בלבוש ובמאפיינים פיזיים, טענה כי למערער היה אליבי והציגה עדות של שומר בנק שטען כי הוא מכיר את השודד. עם זאת, בית המשפט דחה טענות אלה ומצא אותן לא משכנעות. בית המשפט נתן משקל משמעותי לזיהויו הספונטני של המערער על ידי רכז מודיעין משטרתי שהכיר אותו אישית. יתר על כן, בית המשפט מצא כי האליבי הנטען של המערער אינו בר קיימא, וראיות אחרות, כגון הכיפה שנמצאה ברשותו, קשרו אותו לשוד. לאחר בחינה מדוקדקת של הראיות והטענות, הסכימה ערכאת הערעור עם ממצאיו של בית משפט קמא, והדגישה כי הזיהוי האישי על ידי השופט היווה אינדיקטור מהימן. משכך, נדחה הערעור, תוך שהוא מאשר את ההרשעה ואת גזר הדין.