ע"ע 1189/00

תקציר

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דחה את תביעתה של המערערת לסעד זמני כנגד פיטוריה לאחר 20 שנה אצל המשיב. המערערת ביקשה להמשיך בהעסקתה עד לבירור טענתה העיקרית, בטענה ליחסי עובד מעביד למרות היותה מסווגת כקבלן עצמאי או מועסקת באמצעות חברות כוח אדם. בית הדין קיבל את טענת המשיב כי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד ברורים, וציין כי במשך 11 שנים עבדה המערערת בחוזים כקבלן עצמאי ולאחר מכן באמצעות חברות כוח אדם שונות, וקיבלה פיצויי פיטורים, דבר שהצביע על היעדר מעמד תעסוקתי קבוע. עם זאת, בערעור הפך בית משפט גבוה יותר את ההחלטה, והדגיש כי תקופת העסקתה הארוכה של המערערת מצביעה על יחסי עובד-מעביד, המצדיקים את שילובה מחדש עד להכרעה בתביעתה. השופט ברק, בחלקו על בית הדין האזורי, עמד על כך שהמערערת תוחזר לתפקידה, תוך הדגשת חוסר התקינות בדרך ההעסקה, שנועד לעקוף את ההגנות התעסוקתיות הסטנדרטיות. בית המשפט הורה על השבת המערערת בהוצאות והבהיר את הצורך לשמור על הסטטוס קוו עד לתוצאות התביעה העיקרית, תוך הכרה בקשרי העבודה ארוכי השנים של המערערת ובפוטנציאל לחילוט זכויותיה התעסוקתיות. השופטים מאירי, כצמן, מינץ, ארד ורבינוביץ הסכימו במידה רבה, ציינו פערים פרוצדורליים והדגישו צדק וזכויות עובדים, כאשר בסופו של דבר ההחלטה חייבה את חזרתה לעבודה והטילה הוצאות על המשיב.