רע"א 3974/05

תקציר

פסק הדין הנדון עניינו בסכסוך ממושך בין חברה קבלנית (המשיבה) לבין עירייה בבת ים (המבקשת מס' 1) לבין גורם קשור (המבקשת מס' 2) בנוגע לתשלום עבור עבודות שיפוץ ובנייה. התביעה המקורית, שהוגשה על ידי המשיב, דרשה תשלומים בסך של כ-32 מיליון שקל. הצדדים הגיעו תחילה להסכמה על סכום מופחת של 18 מיליון שקל, שקיבל תוקף על ידי בית המשפט, אך ההסכם לא גובש סופית והתשלום לא בוצע. בעקבות זאת החליטה העירייה שלא לאשר תקציב חריג למימוש ההסכם, והמבקשים הגישו תביעה לפסק דין הצהרתי כי ההסכם אינו מחייב. טענה זו נדחתה, והמשיבה ערערה על הדחייה. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיב והורה למבקשים לשלם את הסכום המוסכם בתוספת ריבית והוצאות. לאחר מכן הגישו המבקשים רשות ערעור על פסק דין זה, שנדחה על ידי שופט יחיד בהחלטה ארוכה. החלטת השופטת התבססה במידה רבה על התנהלותם המפוקפקת של המבקשים, ובפרט של המבקש מס' 1, לאורך כל הסכסוך, שנראה כחסר תום לב. ניסיונותיהם של המבקשים לחזור בהם מההסכם, קבעה השופטת, לא היו מוצדקים דיים, והצגת העובדות סביב המרמה הנטענת לא הייתה עקבית. השופטת גם הביעה ספק לגבי הייצוג המשותף של המבקשים, נוכח הקונפליקטים לכאורה ביניהם. בסופו של דבר החליט השופט כי המקרה מעורר שאלות משמעותיות בעלות חשיבות ציבורית, וכי למבקשים צריכה להיות הזדמנות להשמיע את טענותיהם, אם כי הדבר לא היה ללא היסוס בשל התנהלות המבקשים. בקשת רשות הערעור התקבלה, והתיק יידון בפני הרכב שופטים. השופט הגיע למסקנה כי אף שפסק הדין עשוי שלא לרצות את המבקשים, יש מקום להבטיח התייחסות מלאה וראויה לשאלות המהותיות שהועלו.