עע"מ 10612/08

תקציר

אזרח גיאורגי נכנס לישראל עם אשרת עבודה תקפה כדי לעבוד כאחות אצל מעסיק ספציפי. עם זאת, המעסיקה טענה שהיא עזבה חודש לאחר שהגיעה. העובדת טענה כי הסיבה לכך היא ששכרה לא שולם במלואו. לאחר מכן עבדה אצל מעסיק אחר בהרצליה במשך ארבעה חודשים, אך מאז הייתה מובטלת. הוויזה שלה פגה בדצמבר 2007, והיא נשארה בארץ באופן בלתי חוקי. כשנעצרה, היא מסרה הצהרות סותרות לגבי מצבה התעסוקתי. בית הדין למשמורת הציע לשחרר אותה בתנאי שתמצא מעסיק חדש, אך החלטה זו בוטלה מאוחר יותר. בית המשפט המחוזי דחה את עתירתה לביטול צו הגירוש, והוביל אותה לערער. המערערת טענה כי מעסיקה השני רימה אותה וכי היא התכוונה תמיד לעבוד בסיעוד. המשיב, משרד הפנים, הדגיש את חוסר אמינותה של המערערת ואת מעמדה הבלתי חוקי. בית המשפט, לאחר שניסה למצוא פתרון, דחה בסופו של דבר את הערעור, תוך שהוא מציין כי אף שנסיבות המערער היו מצערות, הן אינן מצדיקות התעלמות מהחוק. שיקול הדעת הנתון למשרד הפנים במקרים כאלה הוא משמעותי, והתנהלותה של המערערת והסתירות הקשו עליה למצוא לטובתה. ההחלטה לגרש אותה לא הייתה שרירותית, ובית המשפט לא ראה סיבה להתערב בעבודה הקשה של המשרד בניהול העלייה.