עת"מ 57456-08-18

תקציר

העותר ביקש מהעירייה להמחות זכויות של בית כנסת. העירייה דחתה את הבקשה, מה שהוביל את העותר להגיש עתירה להתערבות בית המשפט. בית המשפט זימן את הצדדים לדיון מוקדם בעתירה, במהלכו הועלו ונדונו טענות הצדדים. השופט פסק לטובת הנתבעים, והסביר כי העירייה, שהיא רשות מנהלית, פעלה באופן סביר בדחיית הבקשה, שכן הקצאת זכויותיו של העותר תיצור התנגשות מתמדת עם העמותה הפרטית שבבעלותה בית הכנסת. השופט הדגיש כי לעירייה יש זכויות חלקיות בלבד בנכס והיא אינה יכולה להקצות אותן ללא הסכמת העמותה. יתר על כן, שטר ההקדש קבע כי הקרקע צריכה לשמש למטרות חינוכיות ולא לתפילה. גם טענות העותר בדבר אפליה ופגיעה בחופש הפולחן נדחו, שכן בית הכנסת אכלס את כל הקהילות ללא הגבלה. השופט דחה גם את טענות העותר בדבר שלילת זכות הטיעון והיעדר הנמקה מאחורי ההחלטה, וקבע כי הפרות אלה אינן מבטלות בהכרח את ההחלטה המינהלית. בנוסף, חוסר תום הלב של העותר והתנהלותו הבלתי תקינה לאורך כל הסכסוך צוינו אך לא השפיעו על פסק הדין. העתירה נדחתה לגופה, והעותר חויב לשאת בהוצאות העירייה, העמותה והמדינה, כל אחת בסך 20,000 ₪.