ע"א 4933-08-20

תקציר

הערעור מתייחס לבקשה למתן פסק דין הצהרתי שהגישו המערערים נגד המשיב, המוסד לביטוח לאומי, האוסר על חוקריו לשאול שאלות מפלילות במהלך חקירה. במקביל ביקשו המערערים צו מניעה זמני שיאסור על המשיב לנהל חקירה בשאלות מפלילות. הרקע לבקשה הוא החלטת המשיבה לאפשר למעסיקים לדווח ישירות למערכותיה, דבר שלטענת המערערים עשה שלא כדין, מה שהוביל את המשיבה לדרוש כספים שקוזזו שלא כדין על ידי המערערים. המשיב פתח בחקירה פלילית נגד המערערים, ובעקבותיהם עתרו לבית הדין האזורי לעבודה בבקשה למתן צו הצהרתי וצו מניעה שיאסור על המשיב לחקור את באי כוחם. בית הדין האזורי לעבודה דחה את הבקשה, והביא את המערערים להגיש בקשת רשות ערעור ובקשה לצו מניעה זמני בבית הדין הארצי לעבודה. לאחר דיון דחה גם בית הדין הארצי לעבודה את הבקשה. לאחר מכן הגישו המערערים בקשה לביטול ההליכים בבית הדין האזורי לעבודה ופנו לבית משפט השלום בבקשה דומה, שגם היא נדחתה. המערערים ערערו על החלטת בית משפט השלום וביקשו במקביל צו מניעה זמני. הבקשה לצו מניעה זמני נדחתה, והערעור הפך תיאורטי מאחר שהחקירה שביקשו למנוע כבר התקיימה. ערכאת הערעור הסכימה עם החלטת הערכאה הנמוכה יותר, וציינה כי החקירה כבר התקיימה, מה שהופך את הערעור לתיאורטי ומיותר. בית המשפט הסכים גם עם קביעותיו המשפטיות של הערכאה הנמוכה יותר, לא מצא סיבה להתערב בהן וראה בהן ישימות לכל אירוע עתידי המעלה את אותה סוגיה. לפיכך נדחה הערעור על הסף, תוך פסיקת הוצאות למשיב. בית המשפט העיר על התנהלות המערערים, ציין את ניסיונותיהם להשיג סעד באמצעות פנייה לערכאות מרובות והגדיר את התנהלותם כניצול לרעה של הליכי בית המשפט.