ת"א 65893/04

תקציר

פסק הדין מקבל את התביעה כנגד הנתבעת מס' 1 ומורה לה לשלם לתובעים סך של 114,457 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריביות מיום הגשת התביעה (20.10.04) ועד לפירעונה במלואו. התובעים מקבלים גם את הוצאות המשפט, כולל שכר הטרחה ששולם. כל צד אחראי לשכר טרחת עורך הדין שלו. התביעה נגד הנתבע מס' 2 נדחית מאחר שהתובעים לא טענו ולא הוכיחו את חבותו האישית, ובית המשפט מצא כי הוא פועל מטעם הנתבע מס' 1. ההחלטה מתבססת על מספר ממצאים מרכזיים. ראשית, בית המשפט קובע כי חוסר הפירוט בהסכם התיווך, כנדרש בחוק המתווכים, יכול לגבור על עקרון תום הלב וההסכמה בדיעבד. במקרה זה, התנהלות הנתבע, לרבות מסירת שיקים לתובעים ללא התנגדות, מהווה הודאה בחוב ומעין "הודאה על ידי בעל דין". שנית, בית המשפט מוצא כי הנתבע מס' 2 פעל כשליחו של הנתבע מס' 1, וחתימתו על הסכם התיווך מחייבת את הנתבע מס' 1 בלבד. אין אחריות אישית לנתבע מס' 2 שכן התובעים לא הניחו תשתית לתביעה אישית נגדו. שלישית, הסכם התיווך עונה על דרישות חוק המתווכים למרות היעדר פרטים מסוימים. לבסוף, מוכרת פעולותיהם של התובעים כמתווכים, מבססת אותם כ"גורם יעיל" בעסקה, ומזכה אותם בדמי תיווך. בית המשפט מדגיש כי תכליתו החקיקתית של חוק המתווכים היא להגן על הצרכנים, ודרישת הכתב אינה צריכה להוביל לעוול. במקרה זה, חוסר תום הלב והתנהלותם המתחמקת של הנתבעים גוברים על דרישת הכתב, והגנות החוק אינן חלות. הסכמתה בדיעבד של הנתבעת מייתרת את ההסכם הכתוב ומהווה הכרה בזכותם של התובעים לקבלת דמי תיווך.