בש"א 7012/05

תקציר

פסק הדין דן בסיווגה של תביעה לקביעת פיצויי הפקעה כתביעה כספית. בית המשפט מחליט פה אחד כי אכן מדובר בתביעה כספית, ותקופת ההתיישנות הינה שבע שנים כאמור בסעיף 5(1) לחוק ההתיישנות. השופטים דוחים את הטענה כי פקודת המקרקעין מאפשרת לרשות לחסום תביעות עתידיות בדבר פיצויי הפקעה, וכי יש לשלול מהרשות את הגנת חוק ההתיישנות. לטענתם, על הרשות לנהוג בזהירות ובתום לב בטרם תעלה טענת התיישנות. קיימת מחלוקת בין השופטים לגבי מועד תחילת תקופת ההתיישנות, ובשל פיצול הדעות מתקיים דיון משלים. השופטים מחליטים כי נדרשת הבהרה נוספת בסוגיית ההתיישנות, ולכן לא ניתן לדחות את התביעה בשלב זה. פסק הדין דן גם באפשרות לדון בטענת שיהוי מטעם הרשות המפקיעה, גם אם אין לה טענת התיישנות, ומציין כי שיהוי כשלעצמו לא יפגע בתביעה לסעד הצהרתי. בית המשפט מוצא כי הטענה כי התביעה אינה אלא בקשה לפיצוי בגין נזק שנגרם על ידי תכנית ואין לראות בה חסרת שחר. השופטים קובעים כי המבקשים, כבעלי קרקע שהופקעה, זכאים לפיצוי בגין הפקעה בפועל וכן בגין כל נזק שנגרם כתוצאה מהתכנית. לבסוף, נדחות הבקשות לדחיית התיק על הסף, ונקבע דיון מקדמי לתיאום המשך ההליכים. ההחלטה מתקבלת בנוכחות שני הצדדים, ואין צו להוצאות.