ב"ל 9864-12-20

תקציר

פסק הדין הנדון עניינו בתביעה שהגישה עובדת, שתיקרא מעתה התובעת, נגד המוסד לביטוח לאומי, להלן הנתבעת, להכיר בפגיעה נפשית שנגרמה לה כתאונת עבודה. כדי להוכיח את טענתה, היה על התובעת להראות כי בעבודה התרחש אירוע מיוחד אובייקטיבי שגרם לה ללחץ נפשי חריג, וכי קיים קשר סיבתי בין אירוע זה לבין פגיעתה. מדובר בשיחת טלפון שניהלה התובעת עם מנהלתה, גב' עידית, בנוגע לשיבוץ התובעת בגן בו עבדה. החלטת בית המשפט לא הייתה לטובת התובע. בפסק דינו התווה בית המשפט תחילה את התנאים המוקדמים המשפטיים להכרה בפגיעה נפשית כתאונת עבודה, תוך הדגשת הצורך באירוע מיוחד אובייקטיבי שניתן למקם בזמן ובמרחב. לאחר מכן פנה השופט למקרה הפרטני ובחן את הראיות שהוצגו. גרסתו של התובע עצמו לאירועים, כמו גם המסמכים הרפואיים שהוגשו, הצביעו על מצב מלחיץ מתמשך בעבודה עקב מערכת יחסים מתוחה עם עמית לעבודה – ולא אירוע מיוחד נקודתי. יתר על כן, במסמכים הרפואיים לא הוזכרה השיחה שלטענת התובעת הייתה הקש ששבר את גב הגמל, ואף לא תמכו בטענה כי השיחה גרמה לה למצוקה נפשית. עדותה של גב' עידית, עדת הנתבע, נמצאה אמינה. גרסתה של גב' עידית לאירועים תאמה את עדותה הקודמת בפני החוקר, במיוחד בנוגע לשיחה המדוברת, אותה לא זכרה גב' עידית ואותה תיארה כשיחה רגילה. עוד ציין בית המשפט כי התובעת לא הציגה עדים שיכולים להעיד על מצבה הנפשי לאחר השיחה. ככלל, התובעת לא הביאה ראיות אובייקטיביות מספיקות כדי להוכיח כי השיחה היוותה אירוע מיוחד או כי היא גרמה לה ללחץ נפשי חריג. לפיכך, התביעה נדחתה. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם, ולתובע ניתנה זכות ערעור של 30 יום. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ומיום 12.5.2022.