ת"א 3751/08

תקציר

התובעים, שהיו אמורים לטוס חזרה לישראל מנסיעת עסקים לסין, עברו בידוק ביטחוני מקיף על ידי אנשי הנתבעת בשדה התעופה בהונג קונג טרם טיסתם חזרה. התובעים טענו כי הבידוק הביטחוני נערך באופן משפיל ומשפיל וכי כבודתם נפגעה כתוצאה מכך. הם תבעו את הנתבע בדרישה לפיצוי בגין עוגמת הנפש הנטענת והנזק לרכוש. עם זאת, השופט פסק לטובת הנאשם. מהראיות עולה כי התובעים לוו לאזור ביטחוני ייעודי, שלא היה מרתף, אלא קומה נפרדת בשדה התעופה, לצורך בדיקה ביטחונית להבטחת כבודם האישי ופרטיותם. השופטת לא סברה כי התובעים לוו על ידי אנשי ביטחון לשירותים כסוג של השפלה אלא כדי להבטיח את יעילות הבידוק הביטחוני. כמו כן, דחתה השופטת את טענת התובעים כי אנשי הביטחון ניסו לבצע בדיקה גופנית של התובעת על ידי בודק גבר, ומצאה אותה בלתי אמינה. עוד ציינה השופטת כי טענות התובעים על הטרדות אישיות מצד צוות האבטחה משוללות כל יסוד, וכי המאבטחים פעלו במקצועיות. הבידוק הביטחוני נערך במסגרת הסמכות המוקנית בחוק ולא היווה השפלה. בנוסף, הדגישה השופטת את הסודיות הנדרשת באמצעי אבטחה והעניקה חסינות לנתבעת ולעובדיה לפי חוק התעופה. באשר לנזק לכבודה, השופט הגיע למסקנה כי התובעים לא סיפקו ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיהם. יתר על כן, התובעים לא עמדו בדרישות אמנת ורשה בנוגע לדיווח בזמן על נזק לכבודה. לבסוף, קבעה השופטת כי גם אם התובעים היו עומדים בדרישות האמנה, הפיצוי היה מוגבל למשקל הכבודה, שבמקרה זה היה נמוך משמעותית מהסכום הנתבע. לפיכך דחתה השופטת את התביעה, וכל צד היה אחראי להוצאותיו המשפטיות.