ת"א 31823-09-13

תקציר

המחלוקת נסובה סביב הפרת הסכם שכירות, שכן הנתבע עזב את המקום לפני תום התקופה המוסכמת ולא שילם דמי שכירות. התובע תבע את יתרת דמי השכירות, אך הנתבע טען כי קיימים הסכמים בעל פה המאפשרים לו לעזוב מוקדם. השופט קבע כי טענות אלה סותרות את החוזה הכתוב ולא הוכחו, והטיל את נטל ההוכחה על הנתבע. מאחר שהנתבע לא הביא ראיות מספיקות להסכמים הנטענים, דחה בית המשפט את טענותיו. יתר על כן, השופט מצא כי הנתבע הפר את חוזה השכירות בכך שעזב באופן חד צדדי. התובע הואשם גם בהפרת החוזה בכך שסירב באופן בלתי סביר לשוכרים פוטנציאליים, אך בית המשפט לא מצא ראיות לטענה זו. בשל הפר הנתבע, תבע התובע פיצוי השווה ליתרת דמי השכירות. עם זאת, השופט קבע כי התובע לא ניסה במידה מספקת להקל על הנזקים על ידי מציאת שוכר חדש והורה על פיצוי משוער במקום. בסופו של דבר חויבה הנתבעת לשלם לתובע סך של כ-57,500 ₪, כולל מע"מ והפרשי הצמדה, בתוך 30 יום. עוד קבעה השופטת כי הצווים הזמניים נגד הנתבע יישארו בעינם עד לביצוע פסק הדין, ואף אחד מהצדדים לא זכה בהוצאות בשל ההצלחה החלקית של תביעותיהם.