רע"א 4827/12

תקציר

בית המשפט דחה את בקשת רשות הערעור ב"גלגול שלישי", והדגיש כי ערעורים כאלה מותרים רק במקרים חריגים המערבים שאלות חוקתיות, ציבוריות או משפטיות משמעותיות. טענות המבקש נעדרו את החשיבות הרחבה הנדרשת, אלא התמקדו בטענות ספציפיות הנוגעות לשימוש שעשה בית משפט קמא בכלל 460(ב). בית המשפט הבהיר כי התקנה אפשרה לבית המשפט קמא לפסוק על פי תנאים שלדעתו התקיימו מבלי לפרט במפורש כל תנאי. טענותיו של המבקש נסובו סביב הפרה לכאורה של חובת אמונים על ידי המשיב, תאגיד בנקאי, בטענה לניצול באמצעות הלוואות לא מתאימות. בית המשפט הכיר בחובת הנאמנות הכללית שהבנקים חבים ללקוחותיהם, אך הדגיש את מגבלותיה וציין כי הבנקים פועלים למטרות רווח ואינם מחויבים לתעדף את האינטרסים של הלקוחות בכל התרחישים. ממצאיו העובדתיים של בית משפט השלום, שאושרו בערעורים קודמים, לא העלו התנהלות חריגה של הבנק או היעדר מתן אשראי. המבקש לא סיפק תוכנית עסקית ברורה לביסוס טענות לאשראי בלתי מספק או להתנהלות בלתי סבירה של הבנק. לפיכך, הטענה להרחבת חובת הנאמנות הוגדרה כמופרכת. מאחר שהמבקש לא קבע טעויות עובדתיות או ניצול לרעה של שיקול הדעת הבנקאי, הערעור לא עמד בקריטריונים לעיון נוסף, מה שהוביל את בית המשפט לדחות את בקשת רשות הערעור מבלי להתייחס להוצאות.