ע"א 127/89

תקציר

בשנת 1987 הגיש צבי כהן תביעה כספית בסך 106,098 דולר נגד זוג קשישים, יעקב ושושנה ליברמן, ובנם אלדד, בגין חובות שנגרמו בשנת 1983. עסקיו של אלדד קרסו, וכהן, אחד מנושיו, סייע לו להתניע מחדש בסיאטל. ההורים חתמו על ערבויות בשווי 100 אלף דולר כל אחד, להבטחת חובות בנם. כשאלדד לא הצליח להחזיר לכהן, תבע האחרון את משפחת ליברסון. בית המשפט קמא פסק לטובת כהן נגד האם והבן אך דחה את התביעה נגד האב. גם האם וגם כהן ערערו. ערכאת הערעור קבעה כי עדותו של אלדד אינה אמינה ואישרה את פסק הדין נגדו. עוד נקבע כי האב פטור מהערבות משום שכהן החזיר אותה לאחר שקיבל ערבות חדשה מהאם. באשר לערעורה של האם, קיבל בית המשפט את טענתה כי כהן אמר לה כי חובו של אלדד סולק וכי יחזיר לה את הערבות. בית המשפט קבע כי למרות שהחוב של אלדד נותר בעינו, הצהרתו של כהן והבטחתו להחזיר את הערבות פוטרות את האם מחובותיה. ערכאת הערעור הגיעה למסקנה כי יש לדחות את ערעורו של כהן נגד האב ולקבל את ערעורה של האם, ובכך לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא נגדה. עיקולי הביניים בוטלו, וכהן חויב לשלם הן את הוצאות המשפט של האב והן של האם בסך 40 אלף שקל. השופט גולדברג נתן את פסק הדין, עליו הסכימו השופטים ברק ואור.