ע"פ 3583/94

תקציר

פסק דין זה נובע מערעור שהגישה הרשות על פסק דין של בית המשפט המחוזי שזיכה נאשם בעבירת מהירות וסירב לחייב את המדינה לשלם את הוצאותיו. בית המשפט העליון פסק לטובת הנאשם, בקובעו כי מאחר שהמדינה לא הציגה תעודה המהווה ראיה אינטגרלית לתביעה, ומכיוון שכתב האישום לא היה צריך להיות מוגש ללא ראיות לכאורה ראויות, זכאי הנאשם לתשלום הוצאותיו על ידי המדינה. סכום ההוצאות הכולל, הנובע מחמישה דיונים בבית משפט השלום לתעבורה, ערעור לבית המשפט המחוזי והערעור הנוכחי לבית המשפט העליון, נקבע על 7,500 שקל. סכום זה משקף את הדיונים שהנאשם נאלץ להתייצב אליהם עד לזיכויו, לרבות הערעורים, שכן היעדר בסיס להאשמה חל על כל הערכאות שבהן התעוררה שאלת ההוצאות. פסק הדין מדגיש גם את הצורך שהמדינה תימנע מהגשת כתבי אישום חסרי בסיס מספיק, וכי ראיות בדבר תקינות המכשירים המשמשים למדידת מהירות ילוו תמיד כתבי אישום המבוססים על ראיות מצולמות.