עת"מ 21748-06-09

תקציר

העותרת הגישה עתירה מנהלית נגד עיריית טירת הכרמל, בה ערערה על דרישתה לתשלום ארנונה ומים עבור שניים מנכסיה של העותרת. העותרת טענה כי הדרישה פסולה משום שהיא כוללת חיובים לתקופה בה הנכסים לא היו ברשותה, על חלק מהחיובים חלה התיישנות ונפלו טעויות בחישובים. עוד טענה כי הגישה התנגדות לכתב האישום אך לא קיבלה מענה. העירייה טענה כי יש לדחות את העתירה מטעמים פרוצדורליים וכי האישומים כדין. בית המשפט מצא כי העותרת לא הגישה התנגדות כנדרש, אלא התיר את שמיעת טענותיה בכל מקרה, שכן מדובר בסוגיות משפטיות ולא רק עובדתיות. השופטת הסכימה עם העותרת כי היא לא הייתה המחזיקה בפועל בנכס הראשון בשנים 2001-2005 וכי העירייה לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה בעניין זה. כמו כן, השופט קבע כי כל חוב ארנונה לפני שנת 2002 התיישן ולא ניתן לגבותו. טענות העותר לגבי שטח הנכס והחניות נדחו מחוסר ראיות. באשר לנכס השני, קיבל בית המשפט את טענת העותרת כי הסכם להסדרת החובות לא כובד על ידי העירייה, והורה על הפחתת החוב בשיעור של 10,943.20 ₪. טענת העותרת לחיובי מים מופרזים בשל דליפה נדחתה, שכן גרסת העירייה לאירועים הייתה סבירה יותר. לפיכך, העתירה התקבלה באופן חלקי. העירייה נדרשה לבטל את כל החיובים בגין הנכס הראשון לפני אפריל 2005 ואת הסכום הנ"ל עבור הנכס השני. לעותר נפסק שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪.