ה"פ 8091/06

תקציר

התיק נסוב סביב השאלה האם הנתבעים, שהם בעלי הקרקע והקבלנים של בניין הכולל 146 דירות סטודיו, פינו כדין חלקים מהרכוש המשותף. התובעת, שרכשה את תשע הדירות האחרונות בבניין ומחזיקה בייפוי כוח לגבי 88 דירות נוספות, טוענת כי הנתבעים לא מילאו אחר דרישות החוק להוצאת רכוש משותף והצמדתו ליחידות ספציפיות. לטענת התובעת, הנתבעים לא הצליחו לקבל את הסכמת כל השוכרים, לצרף שרטוטים ומפרטים, ולגלות את כוונותיהם באופן ברור בחוזה המכר, כמתחייב מחוק המכר (דירות) ומחוק המקרקעין. מנגד, טוענים הנתבעים כי עמדו בדרישות החוק וכי טענות התובע מונעות מחוסר תום לב. הנחת המוצא היא כי השטחים שבמחלוקת הם אכן חלק מהרכוש המשותף. בית המשפט מוצא כי הנתבעים פינו כדין את השטחים שבמחלוקת וצירפו אותם לרכושם. נפסק כי חוזה המכר והמפרט המצורף לו פירטו באופן ברור את השטחים שיש להסיר, ובכך עמדו בדרישות סעיף 6(א) לחוק המכר (דירות). בית המשפט דוחה את טענות התובעת כי היעדר ייצוג משפטי ושיקול דעת בעת חתימת החוזה הופכים אותו לחסר תוקף. עוד נמצא כי התובעת אכן קיבלה את המפרטים והשרטוטים הנדרשים על פי דין, וטענותיה לאי קבלה אינן משכנעות. זאת ועוד, בית המשפט אינו רואה בהסכם המכר חוזה אחיד בעל תנאים מפלים, כפי שנטען על ידי התובעת. באשר לטענת התובעת בדבר חוסר תום לב ופגיעה ברכוש, בית המשפט מצדד בנתבעים, וקובע כי פעולתה של התובעת מוטלת בספק רב יותר, במיוחד בהתחשב בשימוש שלה בקומה הטכנית לצרכיה שלה. גם תביעת התובעת להחזר ארנונה ששולמה על ידי הדיירים נדחית, שכן לא הוכח די הצורך. השופטת מציינת במפורש כי טענות בדבר השיהוי ברישום הבניין כבית משותף אינן נדונות, וטענת הנתבעים לוויתור מצד התובע ודיירים אחרים אינה מתקבלת. כתוצאה מכך, השופט מחליט שלא להיעתר לתביעת התובע, ובמקום זאת נדרש התובע לכסות את הוצאות הנתבעים ושכר טרחת עורכי הדין.