ת"א 545/99

תקציר

התובע, תושב ג'נין, נפצע בשנת 1994 בגיל 16 מחפץ שהתפוצץ שאסף מחלקת אדמה הסמוכה לכפר נזלת זייד. כתוצאה מהפיצוץ היה צורך לקטוע את ידו הימנית של התובע. התובע טען כי החפץ היה בשליטת הנתבעת, המפקד הצבאי של האזור, וכי על המפקד חלה חובת זהירות כלפי התובע, תושב המקום. התובע ביקש להעביר את נטל ההוכחה לנתבע, אך השופט קבע כי התובע לא עמד בשלושת התנאים הנדרשים לכך. עוד קבעה השופטת כי הנתבעת לא חבה לתובע חובת זהירות קונקרטית משום שהאזור בו התרחש האירוע היה בבעלות פרטית. יתר על כן, התובע לא הביא ראיות מספיקות לכך שהנתבע התרשל או כי קיים קשר סיבתי בין מעשיו של הנתבע לבין נזקו של התובע. נהפוך הוא, השופט ייחס 100% מהאשמה לתובע באשמה תורמת, שכן התובע היה צריך לדעת שהחפץ הוא נשק ולטפל בו בזהירות סבירה. עם זאת, השופטת לא קיבלה את טענת הנתבע בדבר סיכון מרצון, שכן לא הובאו ראיות לכך שהתובע ידע את ההשלכות המשפטיות של מעשיו. למרות שהשופטת פסקה לטובת הנתבעת, היא קבעה את גובה הפיצוי המגיע לתובעת בהנחה שטעתה במסקנת החבות. סך הפיצויים חושב לפי 1,049,319 ₪. השופטת דחתה את התביעה, אך לא הוציאה צו להוצאות בשל מצבו הרפואי של התובע.