ע"א 3158/20

תקציר

בית המשפט בחן את טענות הצדדים ואישר את החלטת בית המשפט קמא, תוך שהוא דוחה את הערעור לפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018. הערעור נעדר נימוקים, שכן הממצאים העובדתיים נמצאו תומכים במסקנות המשפטיות ללא טעויות משפטיות. סוגיה מרכזית הייתה תקופת ההתיישנות, כאשר החברה טענה כי התביעה מיושנת, לאחר שהוגשה עשר שנים לאחר הסכם המכר מ-2004. עם זאת, מאחר שתביעת המוכר לא הייתה לסעד כספי אלא להצהרה על בטלות הסכם המכר, חלה תקופת ההתיישנות בת 25 השנים והפכה את טענת החברה לחסרת בסיס. הפרשה עסקה בהסכמים נסתרים להטעות את רשויות המס ולקבל אשראי בנקאי במרמה, שבית המשפט קבע כי אינם חוקיים. קביעתו של בית משפט קמא כי ההסכם בוטל כדין עקב הפרת החברה התקבלה. יתר על כן, אופיו המילולי והבלתי כתוב של ההסכם ונטישתו לאחר מכן הטילו ספק בתוקפו המשפטי. ניתן היה לתבוע את תשלומי החברה למוכר כתביעת השבה, אך הדבר לא שינה את פסק הדין לבטלות המכירה. בסופו של דבר נדחה הערעור, והחברה חויבה לשלם למוכר הוצאות משפט בסך 10,000 שקל, תוך הכרה הן בחלקו של המוכר באי החוקיות והן בתום הלב של בעלי המניות הנוכחיים.