ת"צ 8111-11-12

תקציר

השופט קבע כי ארבע הבקשות לדחיית התביעה היו חוקיות. המחלוקת המרכזית הייתה האם תקן ישראלי 36, המתייחס למוצרי שוקולד, חל על מוצרי השוקולד הלא גולמי הנדונים. השופט סבר כי התקן חל אך ורק על שוקולד גולמי, ולא על מוצרים כמו עוגות או מאפים, המכילים רכיבי מפתח נוספים. טענת המבקשת כי יש להשתמש במונח "שוקולד" רק בסמיכות למילה "בטעמים" למוצרים שאינם מורכבים מקקאו, סוכרוז ומוצקי חלב בלבד, נחשבה בלתי סבירה ומנוגדת לכוונת המחוקק. יתר על כן, השופט לא מצא עילה להטעיה או הפרת חובה חקוקה מצד המשיבים. המבקש לא הוכיח כל פגיעה בעצמו או בחברי קבוצה אחרים, מה גם שעל אריזת המוצר צוין במפורש המרכיבים, הוראות ההכנה והמידע התזונתי. השופטת דחתה גם את טענותיו המעורפלות של המבקש בדבר הפרת חוזה והתעשרות שלא כדין. מאחר שהאריזה לא הייתה מטעה ועמדה באמות המידה החוקיות, המשיבים לא סיפקו מוצר אחד תוך אספקת מוצר אחר. בנוסף, המבקשת לא עמדה בתנאי הסף להגשת תובענה ייצוגית, והשופטת הטילה ספק בהתקיימותם של תנאים נוספים לקיומה של תובענה כזו, לרבות הדרישה שהתובע יהיה נציג מתאים. לבסוף, מאחר שהמשיבים כבר שינו את אריזת המוצר לשביעות רצונו של המבקש לפני המשפט, קבע השופט כי אין עילת תביעה ודחה את ארבע הבקשות. המבקש חויב לשלם לכל אחד מהמשיבים הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך כולל של 15,000 ₪, למרות נטיית השופט לקבוע סכום גבוה יותר בשל קלות הדעת של התביעות.