ס"ע 13115-06-19

תקציר

התובע, שעבד כנהג משלוחים עבור הנתבעים, הגיש נגדם תביעה להטבות תעסוקה שונות. המחלוקת העיקרית הייתה האם התובע הוא עובד או קבלן. בית הדין קבע כי התובע היה עובד, המועסק במשותף על ידי שני הנתבעים, ולא קבלן כפי שטענו הנתבעים. בית המשפט ביסס קביעה זו על גורמים שונים: התובע עבד כשליח, חלק בלתי נפרד מעסקי הנתבעים; הוא עבד באופן אישי ולא העביר את עבודתו בקבלנות משנה לאחרים; הנאשמים סיפקו לו רכב ששימש אותו לעבודה; לתובע לא היה את ההיבט השלילי של ניהול עסק עצמאי; לא הובאו ראיות לכך שהתובע שולם באמצעות חשבוניות, ולא הוכח קשר עסקי בינו לבין הנתבעים. יתר על כן, הראיות הראו כי התובע עבד תחת הנחיותיו והכוונתו של הנתבע הראשון. עוד קבע בית המשפט כי שני הנתבעים היו מעסיקים משותפים. יחסי הנתבעים ומהות החוזה ביניהם לא הובהרו, ובית המשפט ייחס להם מחדל ראייתי זה. מהעדויות עלה כי הנתבע השני היה קשור להעסקתו של התובע, ושני הנתבעים פעלו כמעסיקים משותפים. בית המשפט הורה לנתבעים לשלם לתובע סכומים שונים, לרבות שכר עבור חודש ינואר 2019, החזר הוצאות דלק, פדיון חופשות ופיצוי בגין אי מסירת הודעה בכתב על תנאי העבודה ותלושי שכר, בהוצאות. תביעותיו של התובע להטבות אחרות נדחו בשל תקופת העסקתו הקצרה או מסיבות אחרות.