ת"א 3003/04

תקציר

רשות הפיתוח, שיוצגה על ידי מינהל מקרקעי ישראל, תבעה את מר יצחק גורש בגין החזקה במקרקעין הרשומים על שם הרשות. הנתבע טען כי אביו רכש את הנכס בשנות ה-60 ולאחר מכן נתן לו רשות להתגורר בו. לחילופין, טען כי השתמע ממנו אישור מהרשות, שכן הם ידעו על החזקתו שנים רבות ולא התנגדו. הרשות, שיוצגה על ידי עו"ד ששון, טענה כי לנתבעת אין זכויות בקרקע ועליה לפנות אותה, יחד עם כל המבנים שיוקמו במקום. מר ששון ציין כי הרשות ביקשה מהנאשם לפנות את הקרקע במספר רב של הזדמנויות. בית המשפט מצא כי התובע הוא אכן הבעלים של הקרקע המדוברת. הנתבע לא הביא ראיות מספיקות להוכחת טענותיו כי אביו רכש את הנכס, ולכן יש לו זכויות בו. בית המשפט מצא את עדותו של מר ששון אמינה יותר בנוגע להיעדר הודעה מוקדמת ולבקשות הנתבע לפנות את הנכס. לפיכך, הנתבע לא יכול היה לטעון כי הרשות ידעה על החזקתו ונתנה לו רשות משתמעת. בית המשפט הגיע למסקנה כי הנתבע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח את זכויותיו במקרקעין וכי התובע זכאי להחזקה. הנתבע חויב לפנות את הקרקע, לרבות המבנים, ולהחזירה לתובע כשהיא ריקה ולאחר הריסת המבנים. כמו כן הורה בית המשפט לנתבע לכסות את שכר טרחת התובע, שנקבע על 5,000 ₪.