ע"א 5120/92

תקציר

פסק הדין הנדון הוא תוצאה של ערעור וערעור שכנגד בעקבות תאונה בעבודה בה נפצע קשה המשיב, מנעולן-רתך. המערערת, מעסיקתו של המשיב, חויבה על ידי בית המשפט המחוזי לפצות את המשיב בגין הנזקים שנגרמו לו. המעסיק ערער על פסק הדין וטען כי המשיב הוא קבלן עצמאי ולפיכך אינו באחריותו, כי יש לחייב את המשיב באשמה תורמת, כי יש לשפות אותם על ידי צד שלישי, וכי סכום הפיצוי מופרז. המשיב ערער נגדית, בטענה כי הפיצוי שנפסק אינו מספיק. בית המשפט העליון דחה את טענתו הראשונה של המעסיק, בקובעו כי המשיב היה עובד ולא קבלן עצמאי, וכי על המעסיק מוטלת חובה לדאוג לביטחונו של המשיב. עם זאת, בית המשפט קיבל חלקית את הטענה השנייה, וקבע כי המשיב אחראי ב-15% לנזקו בשל רשלנותו התורמת. גם הטענה השלישית, בעניין שיפוי צד ג', נדחתה, שכן בית הדין לא מצא ראיות התומכות בטענת המעביד. לבסוף, נדחתה הטענה הרביעית, שעניינה סכום הפיצוי, כאשר בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהערכת נזקיו של המשיב על ידי בית המשפט המחוזי. ההצלחה החלקית של ערעור המעסיק הביאה את בית המשפט העליון להפחית את סכום הפיצוי ב-15% ולפסוק למשיב הוצאות משפט מופחתות ושכר טרחת עורך דין. גם הערעור שכנגד נדחה, והמעסיק חויב לשלם אגרה סמלית לצד השלישי.