סע"ש 59133-04-19

תקציר

פסק הדין דן בטענות ובתביעות שכנגד של מושב נווה אילן ועובדו לשעבר חזי יששכר. חזי עבד במושב במשך כ-23 שנים כרואה חשבון ראשי, חשב עסקים וקהילה ומנהל מערכות מידע. העסקתו הופסקה מסיבות בריאותיות, והצדדים חלקו על מועד הפיטורים ועל גובה השכר המגיע לו. בית הדין קבע כי ההעסקה הסתיימה בדצמבר 2018, וחזי חויבה בפיצויי פיטורים בסך 653,651 שקל, כולל ימי חופשה צבורים, נושאי ריבית והפרשי הצמדה מפברואר 2019. המושב טען כי חזי משך כספים משכרו ומהטבות נלוות, ובית המשפט הורה לו להחזיר חלק מהסכומים, בהם 109,794 שקל בגין משיכת שכר מעבר לעלות המוסכמת, 58,600 שקל בגין משיכות שכר מופרזות לחודש 13 ו-6,894 שקל בגין משיכות מופרזות מדמי הבראה. עם זאת, בית המשפט דחה את מרבית טענות המושב בשל חוסר ראיות או התיישנות. התביעה שכנגד של חזי ביקשה תשלום עבור ימי חופשה שלא נוצלו, הודעה מוקדמת ודמי הסתגלות. בית המשפט פסק לו 1,052 שקל בגין ימי חופשה וריבית שלא נוצלו, אך דחה את שאר הטענות. עוד נטען במושב כי חזי עסק בפעילות בלתי חוקית, לרבות ייצוג המושב בהליכי הוצאה לפועל, הברחת נכסים עבור המזכירה לשעבר, ביצוע הפקדות פנסיה בלתי מורשות, חתימה על הסכמים ללא אישור, החזקת רכב נוסף על חשבון המושב, משיכת כספים מחשבונות המושב בגין הוצאות פרטיות והנפקת תלושי שכר פיקטיביים. בית המשפט דחה את מרבית הטענות הללו, ומצא חוסר ראיות או קשר סיבתי בין מעשיו של חזי לבין נזק כלשהו למושב. רק שתי תביעות אושרו באופן חלקי. חזי חויב לפצות את המושב ב-7,531 שקל בגין הוצאות ליסינג של רכב ששימש אותו לאחר סיום העסקתו, ו-4,000 שקל בגין משיכת מזומנים שלא נלקחו בחשבון. באשר לתביעת לשון הרע, דחה בית המשפט את טענתו של חזי כי המושב פרסם פרסומים מכפישים אודותיו, שכן הפרסומים התבססו על תביעת המושב נגד חזי, והוא לא סיפק פרטים מספיקים לתמיכה בטענתו. לבסוף, קבע בית המשפט כי מעשיו של חזי אינם מצדיקים שלילת פיצויי פיטורים, והורה למושב לשלם לו את הסכום האמור. בית המשפט לא פסק הוצאות לאף אחד מהצדדים.