ת"א 37212-07-19

תקציר

התובעים והנתבע מעורבים בתביעה הדדית ובתביעה שכנגד הנובעת מעבודות שיפוץ שביצע הנתבע בדירת התובעים. התובעים טוענים כי הנתבע לא השלים את השיפוץ במסגרת הזמן המוסכמת שאילצה אותם לשכור דירה אחרת, וכן טוענים כי עבודות השיפוץ נעשו בצורה לקויה וגרמו לליקויים ונזקים לדירה. הם מבקשים פיצוי על עלות שכר הדירה והתיקונים. בתוך כך, הנתבע טוען מנגד כי התובעים השמיצו אותו בכך שפרסמו ביקורת שלילית בפייסבוק, תוך גרימת נזקים כספיים ולא כספיים, וכן תובע תשלום נוסף בגין עבודה נוספת שנעשתה במהלך השיפוץ. בית המשפט פוסק לטובת הנאשם בשני הסעיפים. ראשית, באשר לטענת התובעים, לא עלה בידם להביא ראיות מספיקות לכך שהיה הסכם מחייב על היקף ולוח הזמנים של עבודות השיפוץ. זאת ועוד, טענת התובעים כי עבודות השיפוץ יימשכו חודש וחצי לא הוכחה, והסכם השכירות שהציגו לא היה קשור לשיפוץ. בנוסף, חוות דעת המומחה שהציגו התובעים להוכחת פגמים שנגרמו עקב עבודת הנתבעת נמצאה לא חד משמעית ולא משכנעת. באשר לתביעה שכנגד, בעוד שהפרסום בפייסבוק יכול להיחשב כלשון הרע, בית המשפט קובע כי מדובר בביקורת סבירה על נותן שירות ונופל בגדר חופש הביטוי המוגן. הפרסום הצביע בבירור על סכסוך עסקי ונעשה בתום לב כדי להגן על האינטרס האישי של התובעים. זאת ועוד, טענת הנתבעת לתשלום נוסף עבור עבודה נוספת לא נתמכה בראיות כלשהן ולכן נדחתה. לסיכום, הן תביעת התובעים והן תביעת הנתבע שכנגד נדחות, וכל צד אחראי להוצאותיו המשפטיות.