ת"א 31267-12-18

תקציר

התובע, קשיש העובד כמלווה לבנו הנכה, הגיש תביעה נגד העירייה, בטענה כי נפגע עקב אבן שפה שבורה בעת שהלך בסמוך לשוק העירוני. בית המשפט קיבל את התביעה, וקבע כי התובע עמד בנטל ההוכחה והטה את מאזן ההסתברויות לטובתו. השופט מצא את עדויות התובע ובנו אמינות, ותיעוד רפואי בזמן אמת תמך בגרסתו של התובע לאירועים. מאחר שהנתבע לא הציג כל ראיה סותרת, פסק השופט לטובת התובע באשר לנסיבות התאונה. השופט קבע גם את אחריותו של הנתבע, וציין את חובת הזהירות של העירייה לשמור על תשתיות ציבוריות בבטחה ואת הסיכון הצפוי לפגיעה מאבן המדרכה השבורה. עם זאת, השופטת ייחסה לתובע 20% אשם בכך שלא נקט משנה זהירות. השופטת פסקה לתובע פיצויים בסך 91,119 ₪, הכוללים אובדן הכנסות בעבר ובעתיד, סיוע לצד ג', הוצאות רפואיות וכאב וסבל. סכום זה הופחת ב-20% עקב רשלנות תורמת והטבות המל"ל. בית המשפט פסק גם שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט. פסק הדין הסתכם ב-236,361 שקל, בניכוי אשם תורם והטבות המל"ל, בסך כולל של 91,119 שקל, שישולמו בתוך 30 יום.