רמ"ש 6229-11-20

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחיפה בנוגע לתביעה שהגיש אב נגד אשתו להשבת הקטינים החטופים למדינה בה התגוררו. האישה טענה כי הילדים הותקפו מינית ועברו התעללות פיזית ונפשית, דבר שחייב את עלייתם לישראל. עם זאת, בית המשפט המחוזי בחיפה אישר את החלטת בית המשפט לענייני משפחה, ולא מצא כל טעות בדחיית בקשת האישה למינוי מומחה לבחינת טענותיה. בית המשפט המחוזי הסכים עם נימוקיו של בית המשפט לענייני משפחה כי מינוי כזה יעכב את ההליכים שלא לצורך וכי יש לדון בטענות בדבר אלימות וחוסר מסוגלות הורית בדיון משמורת. זאת ועוד, בית המשפט המחוזי הדגיש כי מינוי מומחה בשלב זה אינו מוצדק על סמך הראיות המקדמיות שהוצגו וכי על בית המשפט לענייני משפחה לשמוע תחילה את עדויות הצדדים וראיותיהם בטרם יחליט על תחולת החריג לפי סעיף 13(ב) לחוק אמנת האג. ההחלטה הדגישה גם את ההיקף המצומצם של התערבות הערעור בהחלטות ביניים ואת זמינותה של זכות ערעור על פסק הדין הסופי. משכך, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת רשות הערעור, והסכים עם החלטת בית המשפט לענייני משפחה ונימוקיו.