ע"א 717/88

תקציר

פסק הדין מתייחס לחברה קבלנית (המערערת) שחתמה על הסכם קומבינציה עם שלושה אנשים (המשיבים 1 ו-2 והמשיב 3) שהיו בעלים משותפים של חלקת קרקע. על פי ההסכם, המערערת הייתה אמורה להגיש תכניות בניה לאישור בתוך שלושה חודשים ולהשלים את הבנייה בתוך שלוש שנים. ההסכם כלל גם סעיף בכתב יד הקובע כי הבנייה לא תחל בתוך 20 חודשים מיום החתימה. משנמנעה המערערת מליזום בנייה בתוך 20 החודשים שנקבעו, שלחו המשיבים 1 ו-2 – ללא הסכמת המשיב 3 – למערערת הודעת ביטול ועתרו לבית המשפט המחוזי לביטול ההסכם. בית המשפט המחוזי קיבל את תביעתם, מה שהוביל לערעור בבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קבע, כי מאחר שהמערערת הפרה מן היסוד את ההסכם, קמה למשיבים 1 ו-2, יחד עם המשיב 3 (שהיווה "צד" להסכם), זכות משותפת לבטלו. בעוד שהמשיבה 3 בחרה לסלוח למערערת ולוותר על זכות הביטול, אין בכך כדי לחייב את המשיבים 1 ו-2. בית המשפט קבע, כי המחילה או הוויתור של נושה אחד (המשיב 3) אינם חלים על נושים משותפים אחרים (משיבים 1 ו-2) ללא הסכמתם. בנוסף, בית המשפט העליון פירש את סעיף 59(א) לחוק החוזים (חלק כללי) כך שחייב יכול למלא את חובתו כלפי נושה אחד, כל עוד הוא אינו מסתיר את החזקה כי הוא מקיים את חובתו כלפי כלל הנושים. כתוצאה מכך, אם נושה אחד מחל על הפרת חוזה והחייב ידע שנושים אחרים מתנגדים, החייב לא יוכל להיענות לדרישת הנושה המחילה מבלי לפגוע בזכויות הנושים המתנגדים. הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נדחה, מה שהוביל את בית המשפט העליון לאשר את ביטול ההסכם ולפסוק למשיבים 1 ו-2 שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪.