ע"א 1843-04-11

תקציר

זהו תמצית פסק דין בערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב בעניין סכסוך תשלומים בין חברת בנייה, המערערת, לבין החברה הלאומית לדרכים בע"מ, המשיבה. המערערת ביצעה עבודות בנייה בגשרים 1 ו-4 בהתאם לשני חוזים עם המשיב. התעוררו מחלוקות בנוגע לתשלומים, והמערערת טענה כי המשיב לא שילם אותם במלואם. בית משפט קמא דחה את מרבית טענות המערערת, בנימוק של חוסר ראיות לכך שהתשלומים אושרו על ידי המשיב. המערערת ערערה על החלטה זו, וטענה כי בית המשפט לא דן בסוגיה העיקרית שבמחלוקת – אישור תשלומים נוספים – וכי המשיב אישר את כל החשבונות. ערכאת הערעור בחנה את חומר הראיות ומצאה כי מסקנתו של בית משפט קמא בדבר העדר אישור אינה נתמכת בראיות. עוד נמצא כי פסק דינו של בית משפט קמא היה מנומק בצורה גרועה. לאחר מכן התעמק ערכאת הערעור בחומר הראיות עצמו ופירט את הליך האישור כאמור בחוזה, וקבע כי "המנהל" הוא הרשות המאשרת, ולא "ועדת חריגים" כפי שטען המשיב. בית המשפט בחן גם כל אחת מדרישות המערער לתשלום, ומצא כי חלקן נתמכות בראיות וחלקן אינן נתמכות. הדרישות שנתמכו כללו הוצאות תקורה ותפר הרחבה, ואילו אלה שלא נתמכים כללו ביטוחים נוספים, חפירה ומסילת הדרך. באשר לריבית ולהצמדה של הסכומים החייבים, תביעת המערערת התקבלה באופן חלקי. המשיב חויב לשלם למערערת סך של 271,551 ש"ח, כולל הפרשי הצמדה וריבית מיום 27.1.2002, בניכוי הסכום שכבר פסק בית משפט קמא. כן חויב המשיב בתשלום שכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪ בנוסף להוצאות שנפסקו על ידי בית משפט קמא.