בש"פ 431/11

תקציר

עניינו של תיק זה בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים לשחרר משיב במעצר חלופי במקום להותירו במעצר. המשיב עמד בפני אישומים רבים, לרבות ניסיון לתקיפת שוטרים, מעורבות בהפרות סדר, קשירת קשר, ייצור נשק, ניסיון הצתה, היזק לרכוש בזדון ותקיפה בנסיבות מחמירות, הקשורים להתפרעויות ואירועים בסילוואן בשנת 2010. למרות תסקיר שירות המבחן שהמליץ שלא לבצע מעצר חלופי בשל חומרת האישומים ועברו הפלילי של המשיב, מצא בית המשפט המחוזי ראיות מספיקות לכאורה אך בחר בשחרור בפיקוח, תוך שהוא מסתמך על התנאים וחובות הפיקוח שניתנו על ידי מעסיקו ומשפחתו של המשיב. המערער ערער על החלטה זו, וטען כי אין בה כדי לנטרל את המסוכנות הנשקפת מהמשיב, במיוחד נוכח עברו הפלילי. עם זאת, בית המשפט דבק בעמדתו והדגיש כי תגובה לסכנה יכולה להיות מושגת ללא מעצר מלא, תוך יישור קו עם עקרונות משפטיים הבוחנים חלופות למאסר אם הן מפחיתות סיכונים באופן יעיל. בית המשפט הכיר בנימוקי הערעור, אך ציין כי אי לקיחת אחריות על מעשיו הנטענים אינה צריכה להעניש את המשיב לפני המשפט, תוך כיבוד חזקת חפותו. בנוסף, בית המשפט מצא כי אין מקום להבחין בין המשיב לבין נאשם שותף אחר ששוחרר בתנאים דומים, מה גם שהאחרון היה בעל מעורבות חמורה יותר אך ללא עבר פלילי. לפיכך נדחה הערעור, והחלטת בית המשפט המחוזי לשחרר את המשיב בתנאים מחמירים התקבלה.