דנ"פ 1729/14

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לבקשה לדיון נוסף בפסק הדין בערעור אזרחי מס' 7046/13, שעניינו מקרה חמור של עסקאות נשק וסמים. הבקשה הוגשה על ידי נאשמים 5 עד 7, שהורשעו, יחד עם חמישה נאשמים נוספים, במספר אישומים הקשורים להברחת חבילה שהכילה חומר נפץ מלבנון לישראל. הנאשמים הודו באישומים נגדם. פסק הדין הראשוני, שניתן על ידי השופט נ' סולברג, בהסכמת השופטים א' חיות ונ' הנדל, קיבל את ערעור המדינה על העונשים שהוטלו על המבקשים והורה על החמרת עונשי המאסר. נאשמים 5 ו-6 הורשעו בין היתר בניסיון לסחר בסמים, ניסיון להחזקת סמים, קשירת קשר לביצוע פשע ושימוש ברכב לביצוע עבירה, ואילו נאשמים 7 הורשעו בין היתר בסיוע לניסיון ייבוא סמים. בית המשפט המחוזי קבע את טווחי הענישה לכל נאשם בהתבסס על חלקו בעבירות, שהוחמרו לאחר מכן על ידי בית המשפט העליון, שמצא כי הן מקלות מדי. עוד קבע בית המשפט העליון כי העונשים שהוטלו על הנאשמים ראויים בהתחשב במכלול העבירות בהן הורשעו ובנסיבותיהם האישיות. המבקשים (נאשמים 5 עד 7) טענו כי פסק הדין סותר פסיקה קודמת של בית המשפט, שקבעה לכאורה כי יש להטיל עונשים דומים על נאשמים שהורשעו בעבירות דומות באותו מקרה, וכי עקרון אחידות הענישה לא נשמר. לטענתם, העונש שהוטל על נאשם 4, שלטענתם היה לו תפקיד דומה בעבירה, יצר אפליה פסולה ואינו עולה בקנה אחד עם פסיקות קודמות. עם זאת, בית המשפט דחה את הבקשה לדיון נוסף, בקובעו כי היא אינה מגלה כל עילה לצעד חריג שכזה, וכי טענות המבקשים הן ערעוריות באופיין ואינן מצדיקות דיון נוסף. עוד צוין בפסק הדין כי המבקשים הורשעו בעבירות נוספות, אשר הצדיקו את החמרת העונש בהשוואה לנאשם מס' 4. לפיכך, נדחתה הבקשה לדיון נוסף בפסק הדין.