רע"א 1539/20

תקציר

במקרה משפטי זה, קבוצה של מבקשים תבעו את עורך דינם לשעבר, בטענה לרשלנות בתביעת רשלנות רפואית הקשורה ללידתו של אחד המבקשים. לטענתם, עורך הדין לא הגיש את התביעה במועד, היה מוטה בשל היכרות עם רופא מודאג, הסתיר מסמכים רפואיים ושינה מועד בהסכם שכר טרחה. הם ביקשו פיצוי כספי ואת החזרת התיקים שלהם. לצד התביעה, הם ביקשו סעד זמני שיבטיח שעורך הדין יפקיד בבית המשפט את כל התיקים הרלוונטיים, לרבות הסכמי שכר טרחה וייפוי כוח, ולא ישנה מסמכים כלשהם. עורך הדין טען כי כבר סיפק את החומרים הדרושים וערער על טענת המבקשים למסמכים נוספים באמצעות סעד זמני. בית המשפט דחה את הבקשה לסעד זמני, וציין כי יש להעניק אמצעים כאלה רק במקרים חריגים שבהם הנזק המיידי הוא בלתי הפיך ללא התערבות משפטית. המבקשים ביקשו סעד זמני, והביעו חשש מפני שיבוש מסמכים אפשרי על ידי עורך הדין, אך בית המשפט ציין כי הם כבר מחזיקים בעותק של ההסכם משנת 2007, וניתן לזהות בקלות כל שינוי. בית המשפט הדגיש כי המסמכים היו ברשותו של עורך הדין במשך תקופות ארוכות, ורמז כי ניתן היה לבצע שינויים מוקדם יותר אם התכוונו לכך. לפיכך הבקשה נדחתה מבלי לבקש תגובות נוספות, ולא נקבעו הוצאות.