ע"א 3007/01

תקציר

הערעור מערער על פסק דינו של בית משפט השלום ברחובות שהורה למערערים ולמשיבים הפורמליים לשלם למשיב 1 בסך 181,808 ₪ בתוספת 30,000 ₪ הוצאות ושכר טרחת עורך דין. התיק נסוב סביב הסכם שכירות עסקי שנחתם בין הצדדים בשנת 1986. המשיב טען, כי המערערים לא הודיעו לו כי רישיון העסק תקף לשנה וזקוק לחידוש שנתי, וכי לא ניתן לחדשו בשל בנייה בלתי חוקית במקום. המשיב הוסיף וטען, כי כתוצאה ממעשי המערערים נגרם לו נזק אשר הלך וגבר בעקבות הגשת כתב אישום נגדו בגין הפעלת עסק ללא רישיון, שהגיע לשיאו בפסק דין שהורה על סגירת העסק. בית משפט השלום פסק לטובת המשיב וקבע כי המערערים אחראים לנזקים שנגרמו למשיב וכי התביעה אינה התיישנה על הסף, שכן הוגשה בתוך תקופת 10 השנים הקבועה בסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין. עם זאת, ערכאת הערעור קבעה כי שגה בית משפט השלום בהחלת פקודת הנזיקין על התיק, שעיקרו חוזה. מכאן, שהיה מקום להחיל את הוראות חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, ולהותיר את התביעה על כנה, שכן היא הוגשה מחוץ לתקופה של שבע השנים שלאחר חתימת החוזה או גילוי הנזק. לחילופין, גם אם יוחל סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין, עדיין תימחק התביעה על פי חוק, שכן גילוי הנזק אירע לכל המאוחר במאי 1988, והתביעה שהוגשה בשנת 1995 חרגה ממגבלת 10 השנים הקבועה בסעיף. משכך, הערעור מתקבל, פסק דינו של בית משפט השלום מבוטל, והמשיב חויב לשלם למערער 25,000 ₪ בתוספת מע"מ הוצאות ושכ"ט עורך דין.