ת"א 2253/99

תקציר

בתביעה שהגישה אזרחית, גב' קרן נחום, נגד הוועדה המקומית לתכנון ובנייה יבנה ("הוועדה המקומית") בגין נזקים שנבעו מרשלנות הוועדה, מצא בית המשפט את הוועדה המקומית אחראית הן להפרת חובה חקוקה והן לרשלנות. התיק נסוב סביב היתר בנייה שהונפק לבעלה המנוח של גב' נחום, ויקטור נחום, המאפשר לו לבנות "בית מסחר לחומרי בניין" על אדמתו ביבנה. עם זאת, ההיתר היה בלתי חוקי מכיוון שהקרקע יועדה למלאכה ולא לשימוש מסחרי. הדבר הוביל להרשעה פלילית בגין בנייה ללא היתר ולאחר מכן למכירת הבניין. גב' נחום תבעה פיצויים בגין הנזקים שנגרמו עקב התנהלות הוועדה המקומית. בית המשפט פסק בעבר לטובת גב' נחום בשאלת האחריות וכעת, בפסק דין זה, מכריע בשאלת הנזקים. בית המשפט מקבל את טענתה של גב' נחום כי נגרמו לה נזקים ופוסק לה 303,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.8.95 ועד לתשלום בפועל. סכום זה מייצג את דמי השכירות האבודים בשל מעמדו הבלתי חוקי של הבניין, המחושב כהפרש בין דמי השכירות עבור שימוש בכלי שיט בתפוסה מלאה לבין דמי השכירות עבור שימוש בכלי שיט בתפוסה של 50%, המשקפים את השימוש בפועל בבניין בתקופה הרלוונטית. כמו כן מורה בית המשפט לוועדה המקומית לשלם לגב' נחום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ₪, בתוספת מע"מ והפרשי הצמדה. העירייה וכלל חברה לביטוח נמחקו מהתביעה בפסק דין קודם ולכן לא יישאו בהוצאות נוספות. פסק הדין מדגיש כי דיני הנזיקין נועדו להשיב את מצבו של התובע למצב שקדם למעשה העוולה וכי גב' נחום זכאית רק לפיצויי "הסתמכות". לפיכך, חוסר היכולת להשתמש במבנה למטרות מסחריות, הנובע מהתב"ע ולא מרשלנות הוועדה המקומית, מונע כל תביעה לפיצויי קיום. חוות הדעת שהגישה גב' נחום התמקדה בפיצויי קיום ונדחתה ברובה. עם זאת, בית המשפט השתמש בהערכת המומחה לגבי דמי השכירות עבור מלאכות בתפוסה מלאה כבסיס לחישוב הנזקים שנגרמו לגב' נחום.