עמ"נ 23825-02-10

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בערעור של בעל נכס על החלטת ועדת הערר בדבר סיווג נכסיו לצורכי ארנונה בעיר פתח תקווה. הנכס המדובר שימש לאחסון חלקי חילוף לרכב המיועדים למסירה עתידית ללקוחות. הבעלים טען כי יש לסווג את הנכס כ"מחסן", ואילו תשובת העירייה, שאושרה על ידי ועדת הערר, סיווגה אותו כ"מחסן שיווקי". בית המשפט לעניינים מנהליים, לאחר שבחן את חומר הראיות והפסיקה הרלוונטית, מצא כי החלטת הוועדה הייתה סבירה ובסמכותה. השופט הסכים עם פרשנות הוועדה לצו הארנונה העירוני, שהגדיר "מחסן שיווק" כמקום בו מאוחסנים טובין המיועדים לשיווק והפצה, ולא רק לאחסון. בית המשפט הדגיש כי החלטת הוועדה התבססה על ראיות ולא הייתה בלתי סבירה באופן קיצוני, ובכך דחה את הערעור. החלטה זו מחזקת את הנסיבות המצומצמות שבהן יתערב בית המשפט בהחלטות ועדת הערר בעניין סיווג נכסים לארנונה. כמו כן, השופטת ציינה כי כל הטענות בדבר אי חוקיותו של צו הארנונה חורגות מסמכותה של הוועדה ולא ניתן להעלותן בערר, אלא מציעות הגשת עתירה מנהלית. פסק הדין, שניתן בהעדר הצדדים ביום 27.2.2011, אישר את דחיית הערעור ופסק שלא לחייב בהוצאות.