ב"ש 9139/09

תקציר

פסק הדין המדובר הוא בעתירה לגילוי ראיות חסויות בתיק פלילי נגד העותר ואחרים. העתירה הוגשה לפי סעיף 45 לפקודת הראיות, במטרה להסיר את חיסיון הראיה שלדעת העותר חיונית להגנתו. כתב האישום נגד העותר ושותפיו כולל אישומים כגון הריגה, קשירת קשר לביצוע פשע, חבלה בנסיבות מחמירות בכוונה וחבלה מכוונת ברכב. סעיפי האישום נובעים מאירוע אלים שהתרחש באבו גוש, במהלכו נטען כי שותפיו של העותר תקפו את בני משפחת ג'אבר וגרמו למותו של אדם אחד. העותר טוען כי רק נכח במקום ולא היה מעורב בקנוניה או באירוע עצמו. השר לביטחון פנים הוציא תעודת חיסיון, תוך ציון טעמים חשובים של אינטרס ציבורי להעלמת ראיות מסוימות. תעודה זו כוללת פרטים או מידע שעשויים לחשוף את תוכנם של מסמכים ספציפיים ואת השיטות והמיקומים של הקלטות שבוצעו במהלך החקירה. העותר טוען כי אי חשיפת חומר זה פוגעת בזכותו להגנה הוגנת וכי התועלת הפוטנציאלית להגנתו גוברת על הצורך בסודיות. לאחר עיון בבקשה וקיום דיונים חסויים, החליט בית המשפט לדחות את בקשת העותר. נחה דעתו של בית המשפט כי החומר החסוי אינו מכיל כל ראיה חיונית להגנתו של העותר וכי אין בה כדי לסייע לו לבסס את חפותו. זאת ועוד, בית המשפט מציין כי החלטה זו מתבססת על הבהרת המדינה כי לא נטען כי העותר יצא מרכבו במהלך האירוע. עם זאת, אם המדינה תשנה עמדה זו במהלך המשפט, העותר יוכל להגיש בקשה חדשה לחשיפת מידע סודי ספציפי. פסק הדין מסתיים בהדגשה כי הבקשה נדחית, והיא ניתנה בהעדר הצדדים בהסכמתם ביום 21.9.2009.