פש"ר 685/05

תקציר

השאלה המרכזית במקרה זה היא טיבו של שטר המחאה, ובפרט האם שיק ניתן כמשכון או כמכירה. המערער טען כי הזכות לקבל כספים ממנורה מבטחים הועברה אליו בדרך של מכירה, כלומר לא ניתן לבטל את ההמחאה ללא הסכמתו. מנגד, טענו המשיבים כי ההמחאה היא בצורת שעבוד, המאפשר להם לפרוע את החוב ובכך לפסול את השיק. השופטת בוחנת את מטרת ההקצאה כפי שהותוותה בחוזה, ומוצאת כי היא שימשה ערובה לאשראי שניתן לחברה. לשון החוזה, יחד עם הנסיבות החיצוניות והתכלית המסחרית של העסקה, תומכים בפרשנות לפיה ההמחאה נועדה לשמש משכון. יתר על כן, ההסכם לרישום ההמחאה לפי חוק המשכון, כמו גם הרישום בפועל, מצביעים על כך שהצדדים ראו בשיק סוג של ביטחון. עוד מציינת השופטת כי החברה שמרה לעצמה את הזכות לקבל כספים עודפים כלשהם ממנורה מבטחים לאחר שפרעה למערערת, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם פרשנות המכירה. לאחר שהגיע למסקנה כי אכן מדובר בהתחייבות, פונה השופט לסוגיית רישומה ברשם החברות. הוא קובע כי השעבוד הצף שנרשם לטובת הבנק קיבל קדימות על פני השעבוד של המערערת, שכן הוא נרשם קודם לכן והכיל סעיף האוסר על החברה ליצור שעבודים נוספים ללא הסכמת הבנק. החיוב הצף של הבנק תפס אפוא את הזכות לקבל כספים ממנורה מבטחים, והרישום המאוחר של משכון המערערת הפך אותו ללא תקף כלפי המפרק ונושים אחרים. יתר על כן, השופט מדגיש את החשיבות של מתן ודאות משפטית למרשם רשמי, במקרה זה רשם החברות, על פני רישומים פרטיים. לפיכך, הבנק והמפרק יכלו להסתמך על נכסי החברה כפי שהוצגו בפנקס הרשמי, שלא כלל את משכון המערערת טרם רישומה. לפיכך, הערעור נדחה, והעיקול על הכספים ששולמו על ידי מנורה מבטחים מוסר. במקום זאת מועברים הכספים לקרן הפירוק. כן חויבה המערערת לשלם את הוצאות המשפט של המפרק הזמני והמנהל המיוחד, בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ, בתוך 30 יום.